<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ג' שער ה'</h1>
<h2>דף יז.</h2>
לא יחפור אדם בור סמוך לכותל חבירו, ולא שיח ומערה ואמת המים ונברכת כובסים, אא"כ הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים. והנזק משום מים. אבל לחפירה לחודה א"צ הרחקה כ"כ.
מרחיקים את הריחים שלשה מן השכב שהיא תחתונה, שהם ארבעה מן העליונה, שלא יניד הכותל. ור"ם פ"ט דשכנים [פירש] משום הקול. מרחיקים התנור שלשה מן הכליא, שהוא בטנו של תנור, שהם ארבעה מן השפה. ועובי כותל התנור מכלל שיעור השלשה טפחים.
<h2>דף יט:</h2>
ולא ישתין מים בצד כותל חבירו. אם הוא מלבנים מרחיק ג"ט, מאבנים בכדי שלא יזיק. וזריעה וחרישה או נטיעות אילן מרחיק שלשה אפילו של אבנים. כן [כתב] ה"ר יונה.
<h2>דף כ:</h2>
ולא יעשה בבית תנור אלא אם [כן] יש גובה ארבע אמות עד התקרה. ואיתא פרק לא יחפור כל זה. ואם הזיק, כל אלו משלמים בית תנור או השאר.
ולא חנות נחתומים וכיוצא בו תחת אוצרו של חבירו. ואם קדם החנות לאוצר אין מעכב עליו בעל האוצר שדעתו עכשיו לעשותו, זולתי אם גלה בדעתו לעשות אוצר, כגון שרבץ וכיבד או פתח חלונות לצורך האוצר קודם החנות, מעכב שלא לבנות חנות. ואיתיה פ' לא יחפור. וחנות נחתומים מטעם שעושה אש תדיר, ומפסיד החנות.
<h2>דף כב.</h2>
והבא לבנות כותל בצד כותל חבירו, אינו מרחיק כלל, רק אם היא עיר חדשה (ש)מרחיק ד"א שידושו בו רבים ויחזיקו קרקע שבין הכותלים. ואיתיה פרק לא יחפור.
<h2>דף כב:</h2>
והאומר אני אשמור שלא יבוא לך היזק, אינו כלום, הואיל ומצוי ההיזק.
<h2>דף כג.</h2>
אין חזקה לקוטרא ובית הכסא. ומי שהוא ידוע שנפשו קצה באחד מהנזקין, אין להם חזקה. ומה שאמרו קוטרא ובית הכסא ה"ה כל דבר שהוא ידוע שנמאס בו. וכן [כתב] רבינו חננאל. והכי איתא גבי אפיקו לי קור קור מהכא, פרק לא יחפור. וא"צ עם החזקה טענה לולי כשמחסרו קרקע, אבל בשעבוד קרקע אפילו מטעם סבלנות די, הר"ם פי"א דשכנים. ורבותינו הצרפתים וה"ר יונה [כתבו דאפילו] כשאינו מחסרו ממון צריך טענה וכן [כתב] הרשב"א. והמוחל בנזקין ובקנין [כתב] ר"ם דמועיל. ורבינו תם והרשב"א [כתבו] דקנין אין [לו] צורך במחילה כדאיתא בקידושין [ט"ז ע"א], וכל שלא מועיל בלא קנין, אפילו בקנין נמי לא [מועיל]. כשיש מחלוקת בין הניזק למזיק, שהמזיק אומר אתה מחלת לי והניזק אומר לא מחלתי, והנזק הוא [נזק] שיהיה לו חזקה, על הניזק להביא ראיה שלא מחל. (ו)מכיון שראה שמיחה או שלא ראה עד עכשיו. ואם הנזק הוא [נזק] שלא יהיה לו חזקה, כעשן וכו', על המזיק להביא ראיה שקנה מיד הניזק. ואם לא, ישבע ניזק היסת. ר"ם פי"א.
<h2>דף כד:</h2>
מרחיקים את האילן מן העיר כ"ה אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים, משום נויי העיר. מרחיקים את הגורן הקבוע מן העיר חמשים, מפני הרוח שמוליך התבן המזיק.
<h2>דף כה.</h2>
מרחיקים את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה. ומרחיקים את המשרה מן הירק. וכן כרשינים מן הבצלים של חבירו, שהם מפיגים טעמם. מרחיקים החרדל מהדבורים ששוכנים בכוורתם, שאוכלים העלים ומפסידים הדבש.
<h2>דף כה:</h2>
מי שהוא עני ויש לו חורבה והחזיקו שכיניו בנזקין, כגון שהיו כותשים שומשמים, והיו מנידים הקרקע, ועכשיו בנאו ומנידים בכתישה את ביתו, מעכב עליהם, דמתוך שהיה עני לא עלה בדעתו לבנות ולא מיחה. אבל עשיר שעשו כזה בחורבתו והיה לו למחות ולא מיחה, אע"פ שעכשיו אין מזיקין לו, לכשיבנה יזיקוהו. וכיון שלא מיחה החזיק הכותש. ואיתיה פרק לא יחפור גבי פפי יודנאה. ושיעור הנידנוד כדי שינדנד כיסוי המונח על פי החבית. וי"א שינדנד הבית או מה שבתוכו כנידנוד שכיסוי הכלי מנדנד כשהאשה מביאה מים בראשה או נידנוד כיסוי הכד כשבאה מן הנהר והכד בראשה.
<h2>דף כו.</h2>
וגרמא בנזקין פטור אבל אסור.
מרחיקים האילן מן (קבור) [הקבר] ומן שדה חבירו ארבע אמות. ובין אילנות (לאילנות) [לגפנים] כפי ראות בני אדם, ה"ר יונה. ואם היה גדר בינתים א"צ הרחקה.
<h2>דף כז:</h2>
אילן הנוטה לתוך שדה חבירו קוצץ מלוא מרדע ע"ג המחרישה. וכל אילן [סרק] כנגד המשקולת, ר"י בן מיגש ור"ם פרק עשירי.
